קידוח באריח מתחיל בזיהוי החומר. לקרמיקה רגילה אפשר להשתמש במקדח חנית מתאים, ואילו פורצלן קשיח דורש לרוב מקדח או כוס קידוח יהלומית. מסמנים את הנקודה ומעדיפים להתרחק מקצה האריח ומפינותיו, שבהם הסיכון לסדיקה גבוה יותר.
מתחילים במהירות נמוכה וללא מצב רטט. אפשר להדביק סרט סימון על האזור כדי לסייע בסימון ולצמצם החלקה בתחילת הקידוח. מפעילים לחץ מתון בלבד ומקררים את אזור הקידוח בהתאם להוראות המקדח, משום שחום עודף מקצר את חיי החותך ועלול לפגוע באריח.
לאחר שעוברים את שכבת האריח מחליפים למקדח שמתאים לתשתית שמאחוריו, כמו בטון או בלוק, ורק אז מפעילים רטט אם הוא נדרש. לפני הקידוח חשוב לוודא שאין צינור מים או כבל חשמל מאחורי נקודת העבודה.
